על מנת שתפרוץ שריפה ישנם שלושה גורמים שחייבים להיות באותו מקום ביחד ובאותו זמן – חמצן, חום וחומר. ישנם חומרים דליקים יותר וישנם פחות, דבר זה נקבע על פי מבנהו הכימי של החומר ונקודת ההתלקחות שלו. כאשר חומר מתחמם לרמה השווה או רמה גבוהה יותר מנקודת ההתלקחות שלו, במקום בו יש חמצן, תתלקח שריפה.
-
חומרים שמתלקחים מאליהם ברגע שמגיעים במגע עם חמצן. חומרים כגון: אשלגן ונתרן.
- חומרים שמתלקחים בקלות כמו מבדל סיגריה. חומרים כגון: אצטילן או פחמן גופריתני.
- חומרים שמתלקחים באופן רגיל , למשל ע"י גפרור בוער. רוב החומרים הדליקים.
- חומרים שמתלקחים בקושי, כמו ע"י מבער. חומרים כמו סוגי פחם שונים.
- בנוזלים, לא הנוזל מתלקח, אלא האדים שלו. וכאן יש לקחת בחשבון שני גורמים נוספים: הטמפרטורה בה הנוזל מעלה מספיק אדים שניתן יהיה להציתם, והטמפרטורה שבה כמות האדים גדולה מספיק על מנת להחזיק את הבעירה גם לאחר שגורם ההצתה מסתלק.
החמצן נמצא כמעט בכל מקום, לכן מה שעלול לגרום להתלקחות שריפה, יהיה בדרך כלל תלוי בסוג החומר ונקודת ההתלקחות שלו, בהתאם לטמפרטורה שהקיימת באזור.
לקבלת מידע אודות שירותי כיבוי אש לחצו.
מניעת התלקחות אש מתאפשרת כאשר עושים הפרדה בין שלושת הגורמים להתלקחות שריפה. ישנם כמה דרכים לבצע זאת:
- יש לסמן בצורה ברורה חומרים דליקים
- יש להפריד חומרים דליקים מאזורים בהם יש שימוש במקורות אש שונים.
- אחסון חומרים דליקים במכלים סגורים על מנת שלא יגיעו במגע עם חמצן.
- גישה לחומרים דליקים תוגבל רק לאנשים המשתמשים בהם.